"אני מרגישה מאוד ביחד עם הקהל, אנחנו נותנים לכם אבל גם אתם נותנים לנו בחזרה, זה סיפוק גדול"
רגע לפני שמתחילה העונה השמינית של ציפורלה, ערכנו עם אפרת ותמרה, נציגות האנסמבל, ראיון סיכום העונה השביעית.
לפני שניגע בדברים יותר ספציפיים, איך אתם מסכמות את העונה השביעית?
תמרה: "הייתה מגוונת. מאוד גדושה בדברים יצירתיים. טסנו לחו"ל, לאוסטרליה והופענו שם שלושה שבועות וזה עוד לא הכל."
אפרת: "הרגשתי שזאת הייתה השנה עם הפרויקטים הכי גדולים שעשינו. כל שנה יש את הסילבסטר ויש תמיד עוד משהו. אבל השנה, מעבר לסילבסטר, היה באמת את אוסטרליה, ומופע יום העצמאות באולם סמולרש ואמפי וואהל שהוא היה משהו גדול בפני עצמו. גם המקום עצמו זאת הייתה אווירה שונה לגמרי שעדיין לא חווינו, וגם העובדה שזה לא היה מתארח אחד, שזה משהו שאנחנו די מכירים איך לעבוד מולו, אלא פתאום רקדנים ונגנים ומתארחים, זאת הייתה ממש חגיגה בשבילנו. והעלנו מופע חדש, התקפת לב שזה מאוד מרגש. וגם הופענו במלא מקומות חדשים שלא הגענו אליהם אף פעם. שנה של עליית מדרגה."
הזכרתם את התקפת לב – מופע שמגלה לנו הקהל צדדים חדשים של ההומור שלכם, בשילוב של תחכום וחשיבה על כל קטע. מה ההרגשה האישית שלכם בקשר למופע?
תמרה: "אני חושבת שבמופע הזה, העובדה שאנחנו חיים ביחד 7 שנים, גרם לנו להתבגר ביחד ולפתוח כל אחד אישית אצלו בלב עוד איזו שהיא פינה וביחד זה יצר עוד חדר שלם בלב, וזה מה שאנחנו חולקים עם הקהל במופע. אנחנו עברנו איזה שהוא תהליך עם עצמנו, איזו בשלות והתבגרות."
אפרת: "ועדיין מעניין אותנו הנונסנס והטמטום. זה לא שההומור שלנו השתנה, אלא עוד משהו בנו נפתח ובחרנו להראות אותו. מזה שראינו בתוך הסטודיו שאנחנו מאוד רוצים לראות את זה אחד בשני אז זה יכול להיות מאוד יפה להראות את זה לקהל שלנו."
תמרה: "הקהל באמת יוצא אחר. בעקיצה הוא יוצא נורא שמח, ובהתקפת לב הוא יוצא גם שמח אבל גם עם איזו שהיא רכות. מרגישים את זה באנרגיה של הקהל."
בהתקפת לב לכל אחד מכם יש בן זוג חדש לבמה. מה אתם לוקחים ולומדים מכל עבודה עם שותף אחר? והאם החיבור הזה והעובדה שאתם מסוגלים לעבוד כל פעם עם שותף אחר ועדיין הקהל נהנה, זה סוד הקסם של ציפורלה?
תמרה: "אני יכולה להגיד שבעקיצה אין לי קטע פיזי. השילוב שלי עם תומר גרם לי לפתח את הצד הזה במופע הזה."
אפרת: "זה אחד מסודות הקסם. דיברתי עם בן בדיוק על זה שהשנה אנחנו מסיימים שנה שביעית, ומתוך העבודה המחודשת על הפרויקט הרגשתי שיצא לי להכיר את האנשים כאילו רק עכשיו הכרנו. עבדתי יותר עם עומרי, עם דודו ועם תמרה, שלא יצא לי לעבוד איתם כל כך קרוב בעקיצה, אפילו ששתינו חברות מאוד טובות. בגלל זה אתה מגלה גם כשרון של בן אדם וגם יותר על המחשבות שלו והרצונות שלו, וזה מעורר המון השראה. הדבר שבי הכי מעורר השראה זה שאנחנו עושים לעצמנו פה תרגילים ואני רואה את כל החברים שלי עולים לעשות תרגיל, וכל פעם אני מקבל חוויה ממש אמיתית מאנשים מוכשרים ורגישים שסביבי וזה נותן הרגשה שאני ממש במקום הנכון."
תמרה: "השנה אנחנו הבנו שהכלים שבית ספר למשחק של ניסן נתיב נתן לנו, הם בעצם לכל החיים. אז מאוד הקפדנו להעביר לעצמנו סדנאות, עם תרגילים ושיעורי בית. ממש כמו מכון כושר לשחקן שבו אנחנו מתאמנים קבוע. זאת אומרת לא רק חזרות על דברים שקיימים כבר אלא תרגילים שלפעמים יש להם מטרה ליצירת קטע בעתיד, ולפעמים רק בשביל "להיות בכושר". "
איך היה סיבוב ההופעות באוסטרליה? ספרו חוויות.
תמרה: "טיסה ארוכה, אבל שרדנו אותה בגבורה. בעצם גילינו שם שכדי לכבוש את העולם אנחנו צריכים את עצמנו, וכרטיסים לאותו מקום. מה שקרה היה די משוגע. חוץ מהמופע המיוחד שהזמינו אותנו אליו (נשיא הקהילה היהודית של מלבורן), רצינו להופיע עוד. גל ולוטוס באו ודפקו בדלת של איזה תאטרון ושאלו אם אפשר להופיע פה עוד יומיים. צוות התאטרון טענו שצריך לתאם פגישה, אז הם אמרו להם "אז באנו לתאם פגישה". טוב כנסו. וככה סגרנו הופעה. עכשיו עלתה בפגישה השאלה איך נמלא את האולם? פשוט מצאנו את עצמנו ממלאים פליירים באנגלית אחרי שישבנו במטבח וידנית כתבנו את הזמן והמקום של ההופעה. האולם היה מלא. "
אפרת: "כולם אמרו שאם הייתה עוד הופעה למחרת, גם אז היינו ממלאים אותה. כנראה זה עוד משהו בציפורלה, העובדה שאנחנו עושים אז הדברים ואז הם קורים."
מה היעד הבא?
תמרה: "ברודווי."
אפרת: "אבל היעד שלפני זה הוא שאנחנו הולכים לעבוד על מופע לחו"ל בצורה מסודרת. כמו שאנחנו רוצים לעבוד עליו. אנחנו רוצים להתכנס ולעשות את הבחירות האומנותיות שלנו לגבי איך אנחנו רואים את הויז'ן הזה ולעבוד לקראת זה. יש לנו אפילו מורה לאנגלית. "
איך אתם מצליחים עם כל הלו"ז העמוס שלכם לא לנטוש את העבודה הקבועה עם הנוער?
אפרת: זה חלק מהלו"ז המטורף. אנחנו מאוד מנהנים מהעבודה הזאת. אנחנו מקבלים מהם המון בעצמנו. מעבר לזה שזה גם חלק מהעבודה שלנו בציפורלה זה גם משאיר אותנו בתוך החומר הנלמד. זה כל הזמן משאיר אותנו בעשייה.
תמרה: זה גם תמיד מרגש לגדל דור, גם אם שתלת בו קצת מחשבה.
לפני שניגע בדברים יותר ספציפיים, איך אתם מסכמות את העונה השביעית?
תמרה: "הייתה מגוונת. מאוד גדושה בדברים יצירתיים. טסנו לחו"ל, לאוסטרליה והופענו שם שלושה שבועות וזה עוד לא הכל."
אפרת: "הרגשתי שזאת הייתה השנה עם הפרויקטים הכי גדולים שעשינו. כל שנה יש את הסילבסטר ויש תמיד עוד משהו. אבל השנה, מעבר לסילבסטר, היה באמת את אוסטרליה, ומופע יום העצמאות באולם סמולרש ואמפי וואהל שהוא היה משהו גדול בפני עצמו. גם המקום עצמו זאת הייתה אווירה שונה לגמרי שעדיין לא חווינו, וגם העובדה שזה לא היה מתארח אחד, שזה משהו שאנחנו די מכירים איך לעבוד מולו, אלא פתאום רקדנים ונגנים ומתארחים, זאת הייתה ממש חגיגה בשבילנו. והעלנו מופע חדש, התקפת לב שזה מאוד מרגש. וגם הופענו במלא מקומות חדשים שלא הגענו אליהם אף פעם. שנה של עליית מדרגה."
הזכרתם את התקפת לב – מופע שמגלה לנו הקהל צדדים חדשים של ההומור שלכם, בשילוב של תחכום וחשיבה על כל קטע. מה ההרגשה האישית שלכם בקשר למופע?
תמרה: "אני חושבת שבמופע הזה, העובדה שאנחנו חיים ביחד 7 שנים, גרם לנו להתבגר ביחד ולפתוח כל אחד אישית אצלו בלב עוד איזו שהיא פינה וביחד זה יצר עוד חדר שלם בלב, וזה מה שאנחנו חולקים עם הקהל במופע. אנחנו עברנו איזה שהוא תהליך עם עצמנו, איזו בשלות והתבגרות."
אפרת: "ועדיין מעניין אותנו הנונסנס והטמטום. זה לא שההומור שלנו השתנה, אלא עוד משהו בנו נפתח ובחרנו להראות אותו. מזה שראינו בתוך הסטודיו שאנחנו מאוד רוצים לראות את זה אחד בשני אז זה יכול להיות מאוד יפה להראות את זה לקהל שלנו."
תמרה: "הקהל באמת יוצא אחר. בעקיצה הוא יוצא נורא שמח, ובהתקפת לב הוא יוצא גם שמח אבל גם עם איזו שהיא רכות. מרגישים את זה באנרגיה של הקהל."
בהתקפת לב לכל אחד מכם יש בן זוג חדש לבמה. מה אתם לוקחים ולומדים מכל עבודה עם שותף אחר? והאם החיבור הזה והעובדה שאתם מסוגלים לעבוד כל פעם עם שותף אחר ועדיין הקהל נהנה, זה סוד הקסם של ציפורלה?
תמרה: "אני יכולה להגיד שבעקיצה אין לי קטע פיזי. השילוב שלי עם תומר גרם לי לפתח את הצד הזה במופע הזה."
אפרת: "זה אחד מסודות הקסם. דיברתי עם בן בדיוק על זה שהשנה אנחנו מסיימים שנה שביעית, ומתוך העבודה המחודשת על הפרויקט הרגשתי שיצא לי להכיר את האנשים כאילו רק עכשיו הכרנו. עבדתי יותר עם עומרי, עם דודו ועם תמרה, שלא יצא לי לעבוד איתם כל כך קרוב בעקיצה, אפילו ששתינו חברות מאוד טובות. בגלל זה אתה מגלה גם כשרון של בן אדם וגם יותר על המחשבות שלו והרצונות שלו, וזה מעורר המון השראה. הדבר שבי הכי מעורר השראה זה שאנחנו עושים לעצמנו פה תרגילים ואני רואה את כל החברים שלי עולים לעשות תרגיל, וכל פעם אני מקבל חוויה ממש אמיתית מאנשים מוכשרים ורגישים שסביבי וזה נותן הרגשה שאני ממש במקום הנכון."
תמרה: "השנה אנחנו הבנו שהכלים שבית ספר למשחק של ניסן נתיב נתן לנו, הם בעצם לכל החיים. אז מאוד הקפדנו להעביר לעצמנו סדנאות, עם תרגילים ושיעורי בית. ממש כמו מכון כושר לשחקן שבו אנחנו מתאמנים קבוע. זאת אומרת לא רק חזרות על דברים שקיימים כבר אלא תרגילים שלפעמים יש להם מטרה ליצירת קטע בעתיד, ולפעמים רק בשביל "להיות בכושר". "
איך היה סיבוב ההופעות באוסטרליה? ספרו חוויות.
תמרה: "טיסה ארוכה, אבל שרדנו אותה בגבורה. בעצם גילינו שם שכדי לכבוש את העולם אנחנו צריכים את עצמנו, וכרטיסים לאותו מקום. מה שקרה היה די משוגע. חוץ מהמופע המיוחד שהזמינו אותנו אליו (נשיא הקהילה היהודית של מלבורן), רצינו להופיע עוד. גל ולוטוס באו ודפקו בדלת של איזה תאטרון ושאלו אם אפשר להופיע פה עוד יומיים. צוות התאטרון טענו שצריך לתאם פגישה, אז הם אמרו להם "אז באנו לתאם פגישה". טוב כנסו. וככה סגרנו הופעה. עכשיו עלתה בפגישה השאלה איך נמלא את האולם? פשוט מצאנו את עצמנו ממלאים פליירים באנגלית אחרי שישבנו במטבח וידנית כתבנו את הזמן והמקום של ההופעה. האולם היה מלא. "
אפרת: "כולם אמרו שאם הייתה עוד הופעה למחרת, גם אז היינו ממלאים אותה. כנראה זה עוד משהו בציפורלה, העובדה שאנחנו עושים אז הדברים ואז הם קורים."
מה היעד הבא?
תמרה: "ברודווי."
אפרת: "אבל היעד שלפני זה הוא שאנחנו הולכים לעבוד על מופע לחו"ל בצורה מסודרת. כמו שאנחנו רוצים לעבוד עליו. אנחנו רוצים להתכנס ולעשות את הבחירות האומנותיות שלנו לגבי איך אנחנו רואים את הויז'ן הזה ולעבוד לקראת זה. יש לנו אפילו מורה לאנגלית. "
איך אתם מצליחים עם כל הלו"ז העמוס שלכם לא לנטוש את העבודה הקבועה עם הנוער?
אפרת: זה חלק מהלו"ז המטורף. אנחנו מאוד מנהנים מהעבודה הזאת. אנחנו מקבלים מהם המון בעצמנו. מעבר לזה שזה גם חלק מהעבודה שלנו בציפורלה זה גם משאיר אותנו בתוך החומר הנלמד. זה כל הזמן משאיר אותנו בעשייה.
תמרה: זה גם תמיד מרגש לגדל דור, גם אם שתלת בו קצת מחשבה.
ציפורלה
סוף הופעה ה333, כל ה1000 איש שבאמפי וואהל נעמדים על הרגליים. מה עבר לכם בראש באותו זמן?
תמרה: "אני חושבת שפשוט נהנתי מהרגע. בכלל נהניתי מכל ההופעה הזאת. מעצם הידיעה שאנחנו מופיעים ויש ירח מלא, שאנשים יושבים בחוץ, באוויר, שיש הרבה מתארחים."
אפרת: "זה רגעים כאלה שבאמת לא הרבה מחשבות רצות בראש באותו רגע, אלא אתה פשוט נכנע לרגע הזה. כשדיברתי עם אבא שלי אמרתי לו שכשאני באה להופעה של ציפורלה, זה לא משנה מה עבר עלי באותו יום, אני באותו רגע באה לחלוק עם החברים שלי ועם הקהל שיהיה באותו ערב אנרגיה של צחוק ושל הנאה. זה כמו לתת מתנה ולקבל מתנה. זה הדבר הכי טוב שיכול לחכות לי בערב חמישי או שבת. אני מרגישה מאוד ביחד עם הקהל, אנחנו נותנים לכם אבל גם אתם נותנים לנו בחזרה. זה סיפוק גדול וזה נותן לנו את האופציה להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים. זה קשר מרגש ואנחנו אסירי תודה."
תמרה: "תלות הדדית מתוך הסכמה."
מה המקום הכי הזוי שהופעתם בו השנה?
תמרה: "הופענו ברוטשילד בזמן ההפגנות, זה היה משוגע. אנשים היו סביבנו במעגל ואנחנו התלבשנו בתוך הקהל. פתאום באמצע ההופעה עברו אנשים שהפגינו משהו אחר. עצרנו לרגע, הגבנו לזה בתוך ההופעה והמשכנו."
אפרת: "מעבר לחשיבות החברתית של ההופעה, ושלנו כציפורלה כחלק מהעיר הזאת, ההופעה הזאת נתנה גם לנו. הבנו שאנחנו צריכים אמצעים כל כך דלים. זה היה מין תאטרון רחוב דל אמצעים וזה היה מוצלח ועם הרבה כוח."
תמרה: "הופענו גם בזיזי טריפו, היה מעניין."
אפרת: "הופענו בבית כנסת שהוא גם גן ילדים. יש מישהו שאנחנו מאוד אוהבים ומחוברים אליו, והוא גם חלק ממקימי בית יהודה וישראל. ועשינו הופעה ממש ליד הבית שלו, שיש שם בית ילדים שהוא גם בית כנסת, הקוליסות שלנו היו מגיני דוד והמאחורי הקלעים שלנו היה ארון עם ספרי קודש."
תמרה: "הקהל שלנו היו אנשים דתיים מאוד שצחקו מההומור שלנו ולא הפריע להם שום דבר. זה מוכיח שההומור שלנו הוא לא בין לאומי הוא גם בין דתות. "
אחרי שכבשתם את סמולרש ואת אמפי וואהל, מתי קיסריה?
אפרת: "חשבנו על זה, יש כמה אופציות. בנובמבר תהיה הופעה ברידינג 3. לא מגלים אבל זה יהיה משוגע. "
מה אתם מאחלים לעצמכם לשנה הקרובה?
אפרת: "אני מאחלת פשוט שהמוח והלב שלנו יהיה פתוח לקלוט הזדמנויות והצעות שלפעמים נראות לנו לא מציאותיות, כי כמעט כל פעם זה מוכיח שאין דבר כזה לא מציאותי. שתהיה הזדמנות קבל את כל ההשראות הקטנות שבאוויר ולהפוך אותם למציאות כך שבסוף השנה הבאה אני יוכל להגיד וואו בחיים לא חשבתי על זה ועל זה. השנה קרו דברים כאלה."
תמרה: "אני מאחלת לנו שנגדל ונתפרס ונגיע רחוק עוד יותר כשתוך כדי זה נהנה מהכל. שיהיה לנו בית ציפורלה משלנו."
ולסיום כמו בראיון השנה הקודמת. קיץ או חורף?
אפרת ותמרה: "קיץ."
תמרה: "אני חושבת שפשוט נהנתי מהרגע. בכלל נהניתי מכל ההופעה הזאת. מעצם הידיעה שאנחנו מופיעים ויש ירח מלא, שאנשים יושבים בחוץ, באוויר, שיש הרבה מתארחים."
אפרת: "זה רגעים כאלה שבאמת לא הרבה מחשבות רצות בראש באותו רגע, אלא אתה פשוט נכנע לרגע הזה. כשדיברתי עם אבא שלי אמרתי לו שכשאני באה להופעה של ציפורלה, זה לא משנה מה עבר עלי באותו יום, אני באותו רגע באה לחלוק עם החברים שלי ועם הקהל שיהיה באותו ערב אנרגיה של צחוק ושל הנאה. זה כמו לתת מתנה ולקבל מתנה. זה הדבר הכי טוב שיכול לחכות לי בערב חמישי או שבת. אני מרגישה מאוד ביחד עם הקהל, אנחנו נותנים לכם אבל גם אתם נותנים לנו בחזרה. זה סיפוק גדול וזה נותן לנו את האופציה להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים. זה קשר מרגש ואנחנו אסירי תודה."
תמרה: "תלות הדדית מתוך הסכמה."
מה המקום הכי הזוי שהופעתם בו השנה?
תמרה: "הופענו ברוטשילד בזמן ההפגנות, זה היה משוגע. אנשים היו סביבנו במעגל ואנחנו התלבשנו בתוך הקהל. פתאום באמצע ההופעה עברו אנשים שהפגינו משהו אחר. עצרנו לרגע, הגבנו לזה בתוך ההופעה והמשכנו."
אפרת: "מעבר לחשיבות החברתית של ההופעה, ושלנו כציפורלה כחלק מהעיר הזאת, ההופעה הזאת נתנה גם לנו. הבנו שאנחנו צריכים אמצעים כל כך דלים. זה היה מין תאטרון רחוב דל אמצעים וזה היה מוצלח ועם הרבה כוח."
תמרה: "הופענו גם בזיזי טריפו, היה מעניין."
אפרת: "הופענו בבית כנסת שהוא גם גן ילדים. יש מישהו שאנחנו מאוד אוהבים ומחוברים אליו, והוא גם חלק ממקימי בית יהודה וישראל. ועשינו הופעה ממש ליד הבית שלו, שיש שם בית ילדים שהוא גם בית כנסת, הקוליסות שלנו היו מגיני דוד והמאחורי הקלעים שלנו היה ארון עם ספרי קודש."
תמרה: "הקהל שלנו היו אנשים דתיים מאוד שצחקו מההומור שלנו ולא הפריע להם שום דבר. זה מוכיח שההומור שלנו הוא לא בין לאומי הוא גם בין דתות. "
אחרי שכבשתם את סמולרש ואת אמפי וואהל, מתי קיסריה?
אפרת: "חשבנו על זה, יש כמה אופציות. בנובמבר תהיה הופעה ברידינג 3. לא מגלים אבל זה יהיה משוגע. "
מה אתם מאחלים לעצמכם לשנה הקרובה?
אפרת: "אני מאחלת פשוט שהמוח והלב שלנו יהיה פתוח לקלוט הזדמנויות והצעות שלפעמים נראות לנו לא מציאותיות, כי כמעט כל פעם זה מוכיח שאין דבר כזה לא מציאותי. שתהיה הזדמנות קבל את כל ההשראות הקטנות שבאוויר ולהפוך אותם למציאות כך שבסוף השנה הבאה אני יוכל להגיד וואו בחיים לא חשבתי על זה ועל זה. השנה קרו דברים כאלה."
תמרה: "אני מאחלת לנו שנגדל ונתפרס ונגיע רחוק עוד יותר כשתוך כדי זה נהנה מהכל. שיהיה לנו בית ציפורלה משלנו."
ולסיום כמו בראיון השנה הקודמת. קיץ או חורף?
אפרת ותמרה: "קיץ."
"לעולם מגיע לדעת מי זה ציפורלה"
לרגל עלייתה של העונה ה7 של אנסמבל ציפורלה, קיימנו השבוע ראיון מיוחד עם חברי האנסמבל, בן פרי ותומר נהיר פטלוק.
עוד לא הספקנו לסכם את העונה ה6 עדיין. איך אתם מסכמים אותה?
בן: "עונה כייפית נורא. היא הייתה בסימן ההפקה החדשה שאנחנו עובדים עלייה עכשיו. הרבה עבודה, גם הייתה לנו חופשה קצרה יותר כשאנחנו בדרך כלל לוקחים את כל הקיץ לחופש, הפעם בחרנו להמשיך להופיע אז יצא שהשנה ה6 התמזגה איכשהו עם השנה ה7 עם חופש קצר בין לבין. אני חושב שזה לא במקרה יצא כי אנחנו נוטים כבר לעבוד על הדבר החדש."
הייתה לי הרגשה שהעונה ה6 הייתה סוג של פריצה בשבילכם. יותר ראיונות טלויזיונים, הופעה בקדם ארויזיון וגם הופעתם במקומות חדשים שלא הגעתם אליהם לפני כן. אתם גם מרגישים ככה?
תומר: "קודם כל אנחנו מרגישים שבא לנו עוד. זה נכון, הייתה לנו שנה עם כמות יותר גדולה של הופעות וגם חשיפה לקהלים חדשים, אבל אצלי זה מרגיש שזה צריך להיות כפול 2 או 3, תמיד אנחנו רוצים עוד. אני חושב שמבחינת הקבוצה מה שקרה בשנה ה6, זה כשהתחלנו את הדרך אז ראינו משהו משותף. יכול להיות כשכל אחד ראה אותו קצת אחרת אבל ככל שעבר הזמן ואני חושב שזה קרה בעיקר בשנה הקודמת, התחלנו לראות גם את אותו הדבר, אז זה נהיה עוד יותר ממוקד וכולנו ביחד חדורי מטרה."
בן: "משותפים לפחות. הרבה אנשים יודעים שלזוג לוקח הרבה מאוד זמן ליישב זוגיות אחד עם השני, אז תתארו לעצמכם כמה זמן לוקח ליישב זוגיות של 10 אנשים. ברגע שהדרך מתחילה להיות יותר ברורה לכולם, אז רואים שביל אחד משותף שאנחנו הולכים דרכו כולנו ביחד."
עקיצה טבעית רצה כבר קרוב ל300 הופעות...
בן: "אם לא יותר. עם כל ההופעות המיוחדות והימי הולדת ועוד כל הדברים שאנחנו עושים, יכול להיות שזה אפילו יותר.
תומר: "איך זה שלא חגגנו?"
בן: "בתקופה שעשינו את הופעות ה100 וה200 לא היה לנו את "חגב" וגם לא עבדנו על הפקה חדשה במקביל, אז היה לנו את כל האנרגיה להשקיע רק בלחגוג את ה300. בא לנו מאוד לעשות משהו, אבל אפילו כרגע כשבקרוב יש את הופעת הסילבסטר, שהולכת להיות חגיגית ומגניבה, אז אנחנו כבר מפנים את כל תשומת הלב לשם. אני מאמין שנמצא איך לשלב את זה."
יש לכם עדיין את הסיפוק מכל הופעה של עקיצה? בכל זאת לעלות את אותה הופעה 300 פעם.
בן: "אני אגיד לך יותר מזה. אני בדיוק דיברתי אתמול (שבת) עם תומר אחרי ההופעה, כמו שאנחנו עושים בדרך כלל, ופתאום אמרתי לו שאני מהופעה להופעה האלמנט של החוסר ביטחון, אצלי לפחות, עולה קצת. וזה מוזר כי אחרי שזה עבד כבר 300 פעם אין סיבה שזה היום לא יעבוד. זה עדיין קיים וזה גם מה שגורם לי לסיפוק אם כל פעם זה עובד מחדש. אז אתה אומר לעצמך כל פעם: יופי, זה עבד."
תומר: "זה ישמע כמו קלישאה אולי אבל זה באמת לא מובן מאליו. כלומר זה לא שאנחנו נגיד: זהו, זה עובד הבדיחה הזאת או הכניסה הזאת, אלה כל קהל הוא אחרת ויש דברים שכן עובדים בהופעה אחת ולא עובדים באחרת, ואז על כל דבר אתה אומר - זה עבד, וזה באמת לא מובן מאליו."
דרך חגב רצה כבר למעלה משנה. איך התגובות?
תומר: "תראה, "חגב" הוא באופי שלו, ובכוונה קצת, שונה מ"עקיצה", אז יש קשת של תגובות. יש את האנשים שלא מכירים אותנו בכלל ומאוד אוהבים את זה. יש את אלו שמכירים אותנו ואוהבים את זה, ויש את אלו שמכירים אותנו ואולי מתאכזבים טיפה, כי הם ציפו למשהו אחר ומקבלים משהו אחר. בשלב מסויים הבנו שאנחנו פחות צריכים להתעסק בזה, ולהתעסק יותר במה שאנחנו אוהבים לעשות ומה אנחנו אוהבים בדבר הזה ואיך שאנחנו מביאים את זה לידי ביטוי."
בן: "כן, כי אנחנו הבנו עם הזמן בעקיצה, שעם כמה שאנחנו מאוד אוהבים את המופע ובאמת הרבה קהלים מרוצים ואוהבים את התוצאה, יש גם את אלו שלא אוהבים, וכאילו מצאנו דרך לענות להם גם, כי בדרך כלל הקהל שפחות מתחבר ל"עקיצה" יאהב יותר את "חגב" ולהפך. אנחנו רק רוצים כל הזמן שיהיה לנו את כל התשובות כביכול."
תומר: "וגם "חגב" עברה תהליך היסטרי מההופעה הראשונה, עד בעצם איך שהיא היום. אני חושב שיש בה משהו היום הרבה יותר אנרגטי, פתוח. מבחינה אנרגטית אפילו יותר מתקרב ל"עקיצה", וגם מבחינת התחושה שלנו. זה כמו שאם הייתם רואים את עקיצה במופע הראשון, הוא גם נראה מאוד שונה ממה שהוא עכשיו, אז גם "חגב" כל הזמן משתנה וכל הזמן מקבל שכבות."
אתם אוהבים את העבודה על חגב?
"מאוד" בן: "יוצא לנו לשיר, משהו שאנחנו מאוד אוהבים לעשות, והרבה פחות עושים את זה בעקיצה. וגם כל העניין של המוזיקה, של להיות עם נגנים כאלה מטורפים ואיכותיים מאוד. אני הרבה פעמים מוצא את עצמי מבלה בזמן המופע ומקשיב למוזיקה."
ספרו לי קצת על הפרוייקט החדש
תומר:"ההגעה שלנו לעבוד על הפרוייקט החדש, הייתה מאוד שונה כי היא הייתה מתוכננת. אנחנו למעשה הבאנו את עצמנו לסיטואציה כזו שאנחנו חוזרים לסטודיו, וממש ללמוד. זה התחיל מזה שעל כל אחד מאיתנו הוטל להיות כמו מורה או מדריך ולהמציא או ליצור סדנא לכל השאר, כמו שאנחנו עושים לבני נוער או למבוגרים, רק לעצמנו. אז אתה צריך לחדש בסדנא שלך ולהמציא, ומתוך הדברים האלו נוצרו חומרים או רעיונות לחומרים. בנוסף, אנחנו עושים כל כמה זמן פרזנטציות להורים או לחברים קרובים, לראות איך חומרים עובדים, שזה משהו שאף פעם לא עשינו. אנחנו באמת לא יודעים מה תהיה התוצאה של הפרוייקט עדיין, אבל העבודה עליו באה ממקום מאוד עמוק. למעשה יש לנו עכשיו בערך 40 קטעים, אנחנו יכולים לעלות עם שני מופעים אם אנחנו רוצים. רק שכל קטע כזה יש בסיס מאוד אישי"
בן: "כל אחד מאוד פועל מהמקום שלו, שזה לעומת "עקיצה" כל אחד יותר עושה מה שהוא רוצה, שזה מאוד חשוב. בסופו של דבר על הבמה, ברגע שבן אדם שלם עם משהו שהוא עושה, והוא לא מרגיש שהוא עושה משהו שמישהו אחר אמר לו לעשות, זה גם הדבר שהקהל הכי יתחבר אליו מיד. קהל רוצה כנות, ובמיוחד קהל ישראלי. הפרוייקט הזה הוא אתגר מאוד מעניין וכיפי."
זה יעלה במקביל לשתי ההופעות?
"בוודאי. זה יתווסף לסל ההופעות שלנו. ב19 לינואר היא תעלה, סקופ."
תומר: "אנחנו נצטרך לשחק עם זה ולראות איך שלושת ההופעות יעלו במקביל, כרגע כשעוד אין לנו בית משלנו, בתקווה שיהיה מתי שהוא."
יש לכם שאיפות לשנה הקרובה?
בן: "בגלל מה שאנחנו עושים, יוצא לפחות בטיימינג שמיד נעבוד על עוד הפקה. יש לנו אנרגיות, יחד עם הדרך שדיברנו עליה, שמתחילה להתבהר לכולנו, של לעבוד כבר על מופע נוסף שיעלה במקביל. כמובן גם להמשיך לעבוד על "חגב" ועל "עקיצה". וגם פנינו לחו"ל. אנחנו מאוד רוצים ליצור מופע שיהיה בין לאומי. אולי מהבחינה שהוא יהיה רק פיזי ותנועתי, או אולי אנגלית כמו שכבר שילבנו בעקיצה, רק יותר.רוצים להתחיל לחרוש את העולם. אני חושב שגם לעולם מגיע לדעת מי זה ציפורלה."
בקרוב הסילבסטר. מה מתוכנן?
תומר: "בגדול מתוכננת מסיבת ענק במסגרת המופע שלנו. אמרנו שזה יהיה -תבואו, יהיה דיסקו."
אתם ביחד בהופעות כבר 7 שנים, ובכלל 10 שנים, אתם עוד סובלים אחד את השני?
בן:"יש ימים שיותר ויש ימים שפחות. כמו לכולם גם כאן יכול להיות למישהו יום שהוא יתעצבן או יכעס, אבל כולם יודעים שנתראה למחרת. חיכוכים וויכוחים תמיד יש, אבל יש כמות שאולי דווקא זה הנס של ציפורלה. אבל כמו זה גם יש פה אהבה יתרה שהיא משהו שיותר גדול מאיתנו, אנחנו אוהבים אחד את השני מאוד."
תומר: "אפילו בחופש שלנו, שהיה קצר, בילינו אחד עם השני."
אתר המעריצים פעיל למעלה משנה. מה דעתכם בכלל על "תופעת המעריצים" שלכם?
תומר: "זה באמת באמת מדהים. התחלנו את זה אחרי שעזבנו את בית הספר למשחק, כי בסה"כ רצינו לעבוד יחד ולהמשיך במקצוע הזה וליצור. וזה שיש מאות של אנשים שחוזרים להופעות, ומתקשרים, ופעילים בפייסבוק, זה לא יאומן. זה כל כך הרבה פעמים חלק מהדלק שיש לנו כדי להמשיך. ואני לא יודע להסביר כמה אני מעריץ את מי שכביכול מעריץ אותי."
בן:" זה מופלא. זה מגניב כי אנחנו יצאנו מבית ספר ורצינו לעשות שטויות, ופתאום יש לנו אתר מעריצים."
ולסיום, אחרי שבוע הפכפך, קיץ או חורף?
בן: "ברור שקיץ"
תומר: "אני יותר אוהב את עונות המעבר"
נתכב בנובמבר 2011
עוד לא הספקנו לסכם את העונה ה6 עדיין. איך אתם מסכמים אותה?
בן: "עונה כייפית נורא. היא הייתה בסימן ההפקה החדשה שאנחנו עובדים עלייה עכשיו. הרבה עבודה, גם הייתה לנו חופשה קצרה יותר כשאנחנו בדרך כלל לוקחים את כל הקיץ לחופש, הפעם בחרנו להמשיך להופיע אז יצא שהשנה ה6 התמזגה איכשהו עם השנה ה7 עם חופש קצר בין לבין. אני חושב שזה לא במקרה יצא כי אנחנו נוטים כבר לעבוד על הדבר החדש."
הייתה לי הרגשה שהעונה ה6 הייתה סוג של פריצה בשבילכם. יותר ראיונות טלויזיונים, הופעה בקדם ארויזיון וגם הופעתם במקומות חדשים שלא הגעתם אליהם לפני כן. אתם גם מרגישים ככה?
תומר: "קודם כל אנחנו מרגישים שבא לנו עוד. זה נכון, הייתה לנו שנה עם כמות יותר גדולה של הופעות וגם חשיפה לקהלים חדשים, אבל אצלי זה מרגיש שזה צריך להיות כפול 2 או 3, תמיד אנחנו רוצים עוד. אני חושב שמבחינת הקבוצה מה שקרה בשנה ה6, זה כשהתחלנו את הדרך אז ראינו משהו משותף. יכול להיות כשכל אחד ראה אותו קצת אחרת אבל ככל שעבר הזמן ואני חושב שזה קרה בעיקר בשנה הקודמת, התחלנו לראות גם את אותו הדבר, אז זה נהיה עוד יותר ממוקד וכולנו ביחד חדורי מטרה."
בן: "משותפים לפחות. הרבה אנשים יודעים שלזוג לוקח הרבה מאוד זמן ליישב זוגיות אחד עם השני, אז תתארו לעצמכם כמה זמן לוקח ליישב זוגיות של 10 אנשים. ברגע שהדרך מתחילה להיות יותר ברורה לכולם, אז רואים שביל אחד משותף שאנחנו הולכים דרכו כולנו ביחד."
עקיצה טבעית רצה כבר קרוב ל300 הופעות...
בן: "אם לא יותר. עם כל ההופעות המיוחדות והימי הולדת ועוד כל הדברים שאנחנו עושים, יכול להיות שזה אפילו יותר.
תומר: "איך זה שלא חגגנו?"
בן: "בתקופה שעשינו את הופעות ה100 וה200 לא היה לנו את "חגב" וגם לא עבדנו על הפקה חדשה במקביל, אז היה לנו את כל האנרגיה להשקיע רק בלחגוג את ה300. בא לנו מאוד לעשות משהו, אבל אפילו כרגע כשבקרוב יש את הופעת הסילבסטר, שהולכת להיות חגיגית ומגניבה, אז אנחנו כבר מפנים את כל תשומת הלב לשם. אני מאמין שנמצא איך לשלב את זה."
יש לכם עדיין את הסיפוק מכל הופעה של עקיצה? בכל זאת לעלות את אותה הופעה 300 פעם.
בן: "אני אגיד לך יותר מזה. אני בדיוק דיברתי אתמול (שבת) עם תומר אחרי ההופעה, כמו שאנחנו עושים בדרך כלל, ופתאום אמרתי לו שאני מהופעה להופעה האלמנט של החוסר ביטחון, אצלי לפחות, עולה קצת. וזה מוזר כי אחרי שזה עבד כבר 300 פעם אין סיבה שזה היום לא יעבוד. זה עדיין קיים וזה גם מה שגורם לי לסיפוק אם כל פעם זה עובד מחדש. אז אתה אומר לעצמך כל פעם: יופי, זה עבד."
תומר: "זה ישמע כמו קלישאה אולי אבל זה באמת לא מובן מאליו. כלומר זה לא שאנחנו נגיד: זהו, זה עובד הבדיחה הזאת או הכניסה הזאת, אלה כל קהל הוא אחרת ויש דברים שכן עובדים בהופעה אחת ולא עובדים באחרת, ואז על כל דבר אתה אומר - זה עבד, וזה באמת לא מובן מאליו."
דרך חגב רצה כבר למעלה משנה. איך התגובות?
תומר: "תראה, "חגב" הוא באופי שלו, ובכוונה קצת, שונה מ"עקיצה", אז יש קשת של תגובות. יש את האנשים שלא מכירים אותנו בכלל ומאוד אוהבים את זה. יש את אלו שמכירים אותנו ואוהבים את זה, ויש את אלו שמכירים אותנו ואולי מתאכזבים טיפה, כי הם ציפו למשהו אחר ומקבלים משהו אחר. בשלב מסויים הבנו שאנחנו פחות צריכים להתעסק בזה, ולהתעסק יותר במה שאנחנו אוהבים לעשות ומה אנחנו אוהבים בדבר הזה ואיך שאנחנו מביאים את זה לידי ביטוי."
בן: "כן, כי אנחנו הבנו עם הזמן בעקיצה, שעם כמה שאנחנו מאוד אוהבים את המופע ובאמת הרבה קהלים מרוצים ואוהבים את התוצאה, יש גם את אלו שלא אוהבים, וכאילו מצאנו דרך לענות להם גם, כי בדרך כלל הקהל שפחות מתחבר ל"עקיצה" יאהב יותר את "חגב" ולהפך. אנחנו רק רוצים כל הזמן שיהיה לנו את כל התשובות כביכול."
תומר: "וגם "חגב" עברה תהליך היסטרי מההופעה הראשונה, עד בעצם איך שהיא היום. אני חושב שיש בה משהו היום הרבה יותר אנרגטי, פתוח. מבחינה אנרגטית אפילו יותר מתקרב ל"עקיצה", וגם מבחינת התחושה שלנו. זה כמו שאם הייתם רואים את עקיצה במופע הראשון, הוא גם נראה מאוד שונה ממה שהוא עכשיו, אז גם "חגב" כל הזמן משתנה וכל הזמן מקבל שכבות."
אתם אוהבים את העבודה על חגב?
"מאוד" בן: "יוצא לנו לשיר, משהו שאנחנו מאוד אוהבים לעשות, והרבה פחות עושים את זה בעקיצה. וגם כל העניין של המוזיקה, של להיות עם נגנים כאלה מטורפים ואיכותיים מאוד. אני הרבה פעמים מוצא את עצמי מבלה בזמן המופע ומקשיב למוזיקה."
ספרו לי קצת על הפרוייקט החדש
תומר:"ההגעה שלנו לעבוד על הפרוייקט החדש, הייתה מאוד שונה כי היא הייתה מתוכננת. אנחנו למעשה הבאנו את עצמנו לסיטואציה כזו שאנחנו חוזרים לסטודיו, וממש ללמוד. זה התחיל מזה שעל כל אחד מאיתנו הוטל להיות כמו מורה או מדריך ולהמציא או ליצור סדנא לכל השאר, כמו שאנחנו עושים לבני נוער או למבוגרים, רק לעצמנו. אז אתה צריך לחדש בסדנא שלך ולהמציא, ומתוך הדברים האלו נוצרו חומרים או רעיונות לחומרים. בנוסף, אנחנו עושים כל כמה זמן פרזנטציות להורים או לחברים קרובים, לראות איך חומרים עובדים, שזה משהו שאף פעם לא עשינו. אנחנו באמת לא יודעים מה תהיה התוצאה של הפרוייקט עדיין, אבל העבודה עליו באה ממקום מאוד עמוק. למעשה יש לנו עכשיו בערך 40 קטעים, אנחנו יכולים לעלות עם שני מופעים אם אנחנו רוצים. רק שכל קטע כזה יש בסיס מאוד אישי"
בן: "כל אחד מאוד פועל מהמקום שלו, שזה לעומת "עקיצה" כל אחד יותר עושה מה שהוא רוצה, שזה מאוד חשוב. בסופו של דבר על הבמה, ברגע שבן אדם שלם עם משהו שהוא עושה, והוא לא מרגיש שהוא עושה משהו שמישהו אחר אמר לו לעשות, זה גם הדבר שהקהל הכי יתחבר אליו מיד. קהל רוצה כנות, ובמיוחד קהל ישראלי. הפרוייקט הזה הוא אתגר מאוד מעניין וכיפי."
זה יעלה במקביל לשתי ההופעות?
"בוודאי. זה יתווסף לסל ההופעות שלנו. ב19 לינואר היא תעלה, סקופ."
תומר: "אנחנו נצטרך לשחק עם זה ולראות איך שלושת ההופעות יעלו במקביל, כרגע כשעוד אין לנו בית משלנו, בתקווה שיהיה מתי שהוא."
יש לכם שאיפות לשנה הקרובה?
בן: "בגלל מה שאנחנו עושים, יוצא לפחות בטיימינג שמיד נעבוד על עוד הפקה. יש לנו אנרגיות, יחד עם הדרך שדיברנו עליה, שמתחילה להתבהר לכולנו, של לעבוד כבר על מופע נוסף שיעלה במקביל. כמובן גם להמשיך לעבוד על "חגב" ועל "עקיצה". וגם פנינו לחו"ל. אנחנו מאוד רוצים ליצור מופע שיהיה בין לאומי. אולי מהבחינה שהוא יהיה רק פיזי ותנועתי, או אולי אנגלית כמו שכבר שילבנו בעקיצה, רק יותר.רוצים להתחיל לחרוש את העולם. אני חושב שגם לעולם מגיע לדעת מי זה ציפורלה."
בקרוב הסילבסטר. מה מתוכנן?
תומר: "בגדול מתוכננת מסיבת ענק במסגרת המופע שלנו. אמרנו שזה יהיה -תבואו, יהיה דיסקו."
אתם ביחד בהופעות כבר 7 שנים, ובכלל 10 שנים, אתם עוד סובלים אחד את השני?
בן:"יש ימים שיותר ויש ימים שפחות. כמו לכולם גם כאן יכול להיות למישהו יום שהוא יתעצבן או יכעס, אבל כולם יודעים שנתראה למחרת. חיכוכים וויכוחים תמיד יש, אבל יש כמות שאולי דווקא זה הנס של ציפורלה. אבל כמו זה גם יש פה אהבה יתרה שהיא משהו שיותר גדול מאיתנו, אנחנו אוהבים אחד את השני מאוד."
תומר: "אפילו בחופש שלנו, שהיה קצר, בילינו אחד עם השני."
אתר המעריצים פעיל למעלה משנה. מה דעתכם בכלל על "תופעת המעריצים" שלכם?
תומר: "זה באמת באמת מדהים. התחלנו את זה אחרי שעזבנו את בית הספר למשחק, כי בסה"כ רצינו לעבוד יחד ולהמשיך במקצוע הזה וליצור. וזה שיש מאות של אנשים שחוזרים להופעות, ומתקשרים, ופעילים בפייסבוק, זה לא יאומן. זה כל כך הרבה פעמים חלק מהדלק שיש לנו כדי להמשיך. ואני לא יודע להסביר כמה אני מעריץ את מי שכביכול מעריץ אותי."
בן:" זה מופלא. זה מגניב כי אנחנו יצאנו מבית ספר ורצינו לעשות שטויות, ופתאום יש לנו אתר מעריצים."
ולסיום, אחרי שבוע הפכפך, קיץ או חורף?
בן: "ברור שקיץ"
תומר: "אני יותר אוהב את עונות המעבר"
נתכב בנובמבר 2011
לקראת מופע הסילבסטר
צילום: ניר בנצ'יק
לקראת מופע הסילבסטר של ציפורלה עם אבי קושניר ומוני מושונוב, קיימנו עם לוטוס אתרוג מאנסמבל ציפורלה, ראיון מיוחד.
איך נוצר החיבור בינכם לבין מוני ואבי?
זה התחיל שמוני ואבי ראו את "עקיצה טבעית", כל אחד בזמן אחר. קושניר ממש לאחרונה, ומוני לפני כמה שנים. הם מאוד נהנו מהמופע, אז הצענו להם להתארח אצלנו. הייתה הסכמה מלאה מצדם, וזה יוביל להפתעות גדולות במופע.
כשאתם מארחים בכלל אומנים ב"עקיצה", איך מתנהלת שיטת העבודה על כל קטע?
יש תהליך מאוד מעניין, כי בהתחלה אנחנו יושבים עם עצמנו ומחליטים את מי רוצים לארח, אם זה מוני וקושניר, קרן מור או יבגניה דודינה שהתארחו. ואז מעלים המון רעיונות ואסוציאציות לדברים שיכולים להיות במופע. ואז מגיע שלב העבודה איתם וביחד יוצרים משהו משותף. לפעמים גם במהלך החזרות עולים רעיונות חדשים ודברים משתנים, ובסופו של דבר יוצא מזה מערכון.
אתם עובדים עם שניים שיש להם ותק של שנים בטלוויזיה ובתיאטרון, אתם מנצלים את זה ללמוד על שיטת העבודה שלהם? או לקבל גם טיפים?
גם בלי לנצל את זה, מספיק פשוט להסתכל עליהם עובדים. הם מאוד מקצועיים ומשקיעים בעבודה על המופע, והם גם מאוד משתדלים שלא לפגוע בו כשלפעמים הם אומרים "אולי לא נכנס לכאן, זה כבר יותר מדי". לפעמים קטעים שאנחנו מעלים מזכירים להם דברים שהם עשו בעבר ואז מתחילים הסיפורים וזה מאוד כיף לשמוע.
איך נוצר החיבור בינכם לבין מוני ואבי?
זה התחיל שמוני ואבי ראו את "עקיצה טבעית", כל אחד בזמן אחר. קושניר ממש לאחרונה, ומוני לפני כמה שנים. הם מאוד נהנו מהמופע, אז הצענו להם להתארח אצלנו. הייתה הסכמה מלאה מצדם, וזה יוביל להפתעות גדולות במופע.
כשאתם מארחים בכלל אומנים ב"עקיצה", איך מתנהלת שיטת העבודה על כל קטע?
יש תהליך מאוד מעניין, כי בהתחלה אנחנו יושבים עם עצמנו ומחליטים את מי רוצים לארח, אם זה מוני וקושניר, קרן מור או יבגניה דודינה שהתארחו. ואז מעלים המון רעיונות ואסוציאציות לדברים שיכולים להיות במופע. ואז מגיע שלב העבודה איתם וביחד יוצרים משהו משותף. לפעמים גם במהלך החזרות עולים רעיונות חדשים ודברים משתנים, ובסופו של דבר יוצא מזה מערכון.
אתם עובדים עם שניים שיש להם ותק של שנים בטלוויזיה ובתיאטרון, אתם מנצלים את זה ללמוד על שיטת העבודה שלהם? או לקבל גם טיפים?
גם בלי לנצל את זה, מספיק פשוט להסתכל עליהם עובדים. הם מאוד מקצועיים ומשקיעים בעבודה על המופע, והם גם מאוד משתדלים שלא לפגוע בו כשלפעמים הם אומרים "אולי לא נכנס לכאן, זה כבר יותר מדי". לפעמים קטעים שאנחנו מעלים מזכירים להם דברים שהם עשו בעבר ואז מתחילים הסיפורים וזה מאוד כיף לשמוע.
צילום: ניר בנצ'יק
בכלל איך זה מרגיש לכם הציפורלות לעבוד עם שניים שגדלתם עליהם?
אותי זה ממש מרגש. אני הייתי אחת שמאוד אהבה את "זהו זה" בטלוויזיה, עם הרבה דמויות מיוחדות שהיו שם. לכן זה ממש כיף שבהיסטוריה הפרטית שלי אנשים שגדלתי עליהם יוצא לי גם לעבוד איתם.
יכול להיות שהמופע הזה ימשוך קהל מגוון יותר שהוא שילוב של מבוגרים שגדלו על מוני ואבי וקהל המעריצים של ציפורלה שהוא ברובו צעיר?
אני חושבת שבכלל הפלוס בעקיצה טבעית, שאתה יכול לשבת בקהל עם ילד בן 12 ועם איש בן 80, שנמצאים באותה הופעה וצוחקים באותה מידה. זה מדליק שההומור הוא גם פיזי וגם נונסנס ואתה לא חייב להיות בגיל מסוים כדי לראות. גם השידוך הזה יכול להביא כל מיני סוגים של אנשים לראות את המופע.
לסיום, אפשר להגדיר את המופע כשילוב בין "עקיצה טבעית" ל"זהו זה"?
עדיין זה יהיה יותר עקיצה טבעית, אבל הוא יכיל בתוכו הרבה הפתעות שאני לא רוצה לחשוף ומי שרוצה לגלות אותם יצטרך לבוא למופע ולראות. יהיו דברים מגניבים, תבואו!
מופע הסילבסטר של ציפורלה עם מוני מושונוב ואבי קושניר יתקיים ביום שישי, 31.12 21:00 בערב בתיאטרון גשר.
קטע בונוס מיוחד: פרצנו יחד עם לוטוס לחזרה של ציפורלה!
אותי זה ממש מרגש. אני הייתי אחת שמאוד אהבה את "זהו זה" בטלוויזיה, עם הרבה דמויות מיוחדות שהיו שם. לכן זה ממש כיף שבהיסטוריה הפרטית שלי אנשים שגדלתי עליהם יוצא לי גם לעבוד איתם.
יכול להיות שהמופע הזה ימשוך קהל מגוון יותר שהוא שילוב של מבוגרים שגדלו על מוני ואבי וקהל המעריצים של ציפורלה שהוא ברובו צעיר?
אני חושבת שבכלל הפלוס בעקיצה טבעית, שאתה יכול לשבת בקהל עם ילד בן 12 ועם איש בן 80, שנמצאים באותה הופעה וצוחקים באותה מידה. זה מדליק שההומור הוא גם פיזי וגם נונסנס ואתה לא חייב להיות בגיל מסוים כדי לראות. גם השידוך הזה יכול להביא כל מיני סוגים של אנשים לראות את המופע.
לסיום, אפשר להגדיר את המופע כשילוב בין "עקיצה טבעית" ל"זהו זה"?
עדיין זה יהיה יותר עקיצה טבעית, אבל הוא יכיל בתוכו הרבה הפתעות שאני לא רוצה לחשוף ומי שרוצה לגלות אותם יצטרך לבוא למופע ולראות. יהיו דברים מגניבים, תבואו!
מופע הסילבסטר של ציפורלה עם מוני מושונוב ואבי קושניר יתקיים ביום שישי, 31.12 21:00 בערב בתיאטרון גשר.
קטע בונוס מיוחד: פרצנו יחד עם לוטוס לחזרה של ציפורלה!
נכתב בדצמבר 2010